החלטה בתיק רע"א 2527/05

1.        בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט י' זפט) מיום 21.2.05, בה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי מימוש משכנתה הרשומה לטובת הבנק-המשיב (להלן - הבנק) על דירת המבקשים.

2.        ביום 5.4.95 נחתם בין בעלי הדין הסכם בו נקבע, כי הבנק יעניק למבקשים הלוואה בסך 106,000 דולר לצורך רכישת דירה (להלן - הסכם ההלוואה). לשם הבטחת החזר החוב נרשמה משכנתה לזכות הבנק. יצוין, כי עד עתה עומדים המבקשים בתשלומים החודשיים להחזר ההלוואה. בהמשך, נטל המבקש 1 (להלן - המבקש) הלוואות נוספות מן הבנק לשם רכישת חנויות בירושלים. משלא עמד המבקש בהתחייבויותיו להחזיר את ההלוואות הנוספת, הגיש הבנק כנגדו תביעה כספית. ביום 21.7.03 ניתן פסק דין, שהפך חלוט, המחייב את המבקש לשלם לבנק את הסכום שנתבע. חובו של המבקש לבנק עומד כיום על סך של כ- 1,300,000 ש"ח. כמו-כן, חב המבקש סכומי כסף נוספים לנושים אחרים מלבד הבנק. בגין חובות אלו ננקטו נגד המבקש הליכי הוצאה לפועל, במסגרתם הוטלו מספר עיקולים על זכויות המבקש בדירה. לאור האמור לעיל, החל הבנק במימוש המשכנתה על דירת המבקשים, וזאת מחשש כי הנושים האחרים ישימו ידם על נכס זה. פעולה זו של הבנק התאפשרה לאור הוראות סעיף 20 להסכם ההלוואה בו נקבע כי אם יוטלו עיקולים על הדירה, יהיה רשאי הבנק להעמיד את יתרת ההלוואה לפרעון מיידי.

3.        ביום 21.10.04 הגישו המבקשים תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הועברה בהמשך לבית המשפט המחוזי לתל-אביב, למתן פסק דין הצהרתי לפיו אין לבנק אפשרות לפתוח בהליכים למימוש המשכנתה. במסגרת התביעה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הליכי מימוש המשכנתה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט דלמטה ביום 21.2.05. לשיטת בית משפט קמא, סעיף 20 להסכם ההלוואה אינו מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, שכן מטרתו היא להגן על בטוחות שקיבל הבנק לשם הבטחת ההלוואות הניתנות על ידו. בבקשה דנא, חוזרים המבקשים וטוענים כי סעיף 20 מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. לעמדתם, מימוש המשכנתה פוגע קשות במבקשת 2, אשר לא הפרה את התחייבותה להחזר תשלומי ההלוואה ואשר לא הייתה צד להלוואות הנוספות שנטל המשיב. המבקשים מבהירים כי מימוש המשכנתה בנסיבות אלו יגרום למבקשת 2 נזק בלתי הפיך, שעה שתאלץ לפנות את דירתה. 

4.        נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. סעיף 20 להסכם ההלוואה מונה שורה של תנאים אשר בהתקיימם רשאי יהיה הבנק לדרוש פירעון מיידי של ההלוואה שניתנה למבקשים. בסעיף נקבע, כי הבנק רשאי לעשות כן, בין היתר, אם לא ימלאו המבקשים אחר התחייבויותיהם לבנק, בין אם על פי אותו הסכם, ובין אם על פי הסכמים אחרים (סעיף קטן (יא)) וכן אם יוטלו עיקולים על הבטוחות שניתנו לבנק (סעיף קטן (ג)). עוד יצויין, כי חיובי המבקשים על פי הסכם ההלוואה הינם ביחד ולחוד. בענייננו, שני התנאים האמורים מתקיימים. ראשית, המבקש חב לבנק סכומי כסף רבים בשל ההלוואות הנוספות שנטל ואשר בגינם ניתן פסק הדין ונפתחו הליכי ההוצאה לפועל. שנית, על הדירה שבבעלות המבקשים, אשר משמשת כבטוחה של הבנק, הוטלו 6 עיקולים על ידי שני נושים נוספים מלבד הבנק. חמישה מן העיקולים הוטלו על ידי אותו נושה, נפתלי טפירו (להלן - טפירו), אשר אף הגיש בקשה למינוי כונס נכסים על הדירה. ביום 13.12.04 הגיע המבקש להסדר פשרה עם טפירו אשר קיבל תוקף של פסק דין. בהסדר הוסכם על עיכוב כל הליכי ההוצאה לפועל שהפעיל טפירו כנגד המבקש, כל עוד יעמוד המבקש בתשלומים החודשיים שנקבעו בהסדר הפשרה. נכון לעת הזו, המבקש מקיים את התחייבויותיו על פי הסדר הפשרה. אלא מאי? על דירת המבקשים רובץ עיקול נוסף אשר הוטל על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ. טענת המבקשים לפיה בנק לאומי למשכנתאות ובנק לאומי לישראל חד הם, בטעות יסודה. המדובר בשתי חברות נפרדות מבחינה משפטית. במצב דברים שכזה, נראה כי אין חולק על כך שהתנאי הקבוע בסעיף 20(ג) להסכם ההלוואה מתקיים. לפיכך, דעתי היא כי דרישת הבנק לפירעון מיידי של סכומי הלוואה שטרם שולמו, עולה בקנה אחד עם ההתחייבויות החוזיות שנטלו עליהם שני המבקשים יחדיו בהסכם ההלוואה.

5.        טענה נוספת אשר בפי המבקשים הינה כי עצם ההסדר שנקבע בסעיף 20 להסכם ההלוואה הינו בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד. סבורני, כי בצדק קבעה הערכאה דלמטה כי סעיף זה אינו מהווה תנאי מקפח. תכלית סעיף 20 היא להגן על הבטוחות שהועמדו לרשות הבנק ולוודא כי לא ייגרר, כנגד רצונו, אחר מהלכיו של נושה אחר שמעמדו נחות יותר בסדר הנשייה. במקרה דומה לענייננו, קבע בעבר בית משפט זה, כי אין לראות בעמידת הבנק על זכותו החוזית לפרוע את סכומי ההלוואה כחוסר תום לב (ע"א 57/89 בנק הפועלים בע"מ נ' מכבשים הדרום בע"מ, פ"ד מה (3) 182, 187-186). שם נפסק:

"זכותו של הבנק להעמיד לפירעון מיידי את הסכומים המגיעים ושיגיעו לו במקרה של הטלת עיקול איננה עניין טכני או פורמאלי בלבד והשימוש בה אינו חסר תום לב. הטלת עיקול מצביעה על שינוי לרעה במצבו הכספי של החייב ועל יצירת סיכון לנושה... לא זו בלבד שרשאי היה הבנק להפעיל את זכותו אלא שהיה זה חוסר אחריות מצדו לו עצם את עיניו להתפתחות שנוצרה ונמנע מלהפעילה".

מכאן, שהמבקשים לא הצביעו על קיום זכות לכאורה שתצדיק מתן סעד זמני למניעת מימושה של המשכנתה.

6.        לבסוף, ברצוני להבהיר כי הנזק אשר עלול להיגרם למבקשת 2 באם תמומש המשכנתה על דירת המגורים אינו כה חמור כפי שניסו להציגו המבקשים. שכן, המבקשת 2 אינה מתגוררת בדירה. לאור העובדה שהמבקשת 2 מתגוררת כעת בשכירות בדירה אחרת, לא ניתן לטעון כי מימוש המשכנתה יותיר אותה ללא קורת גג. כאן המקום אף להזכיר כי מוצא אני טעם לפגם בהתנהלות המבקשים, אשר נמנעו מלהבהיר עובדה זו באופן מפורש בבקשה. 

7.        אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ז' בסיון תשס"ה (14.6.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: